תמיר להב-רדלמסר/ נומה שן
נוּחַ - שַׁן
הַנַּח גּוּפְךָ בִּפְאַת שָׂדֶה - נוּמָה שַׁן
נוּחַ - הֵן רָפְתָה הַחַמָּה בִּמְרוֹמָהּ
וְהֶעָבִים נֶעֱרָמִים מוּל פְּנֵי הָעֶרֶב - מִקֶּדֶם
נוּמָה שַׁן
נוּחַ - שַׁן
הָרוּחַ מַר בִּשְׂדֵה הַבָּר - וְהוֹלֵךְ
גַּלֵּה פָּנֶיךָ לְפָנַי עֵירֻמִּים עֵירֻמִּים
אֲהוּבִים דּוֹאִים לָרוֹם עִם בּוֹא הָעֶצֶב - אָכֵן
אֲהוּבִים נוֹשְׁרִים לָרֹב עִם בּוֹא הָאֹשֶר - אָכֵן
לְפָנִים הָיוּ יָמִים מְאֻשָּׁרִים - לְעִתִּים
כֵּן, לְעִתִּים הָיוּ יָמִים - - -
נוּחַ - שַׁן
אַתָּה יָשֵׁן עַכְשָׁו - שׁוֹכֵב וְנִרְדָּם
נוּמָה - הֵן כָּבְתָה הַחַמָּה בִּמְרוֹמָהּ
וְהֶעָבִים נוֹטְשִׁים לְאַט אֶת פְּנֵי הָעֶרֶב - אֶל קֶדֶם
שַׁן - נִרְדַּם
נוּחַ - שַׁן
רְאֵה - מַהֵר חָלַף הָלַךְ לוֹ הַזְּמַן
כַּסֵּה פָּנֶיךָ מִפָּנַי כִּלְפָנִים - כִּלְפָנִים
הֶהָרִים סוֹגְרִים לְאַט וְאֵין עוד דֶּרֶךְ - כבר די
הֵן הָלְכָה הָאַהֲבָה וְגַם נָדַמָּה - אָז שַׁן
הילה להב/ שיר של טלי
חצי היום עבר, הבטחתי שאכתוב:
אך מכתבים טבעם שהם כתובים בשפת אדם
הציפורים יודעות לשיר על מה שאין לו שם
ואין לו סוף -
אולי מוטב שלא אכתוב.
במקום מילים, אשלח ציפור לחלונך
שראתה איך נח הים מזעפו
ציפור אחת, ובשפתה ישנם קולות
להם אלפי שמות ואף מילה אחת.
ללא מילים, ירח כבר מאיר פנים
לציפורים אשר קוראות בשמו
אל תכעסי, גם הוא אוהב אותך מאד
ולא כותב דבר.
חצי היום עבר, הבטחתי להשיב
אך המילים דומות לציפורי-השיר
אשר יודעות אבל אינן אומרות דבר
וכבר אינן שרות יותר על אהבה
לילה יורד על העיר, אפור
את בוודאי לא זוכרת
מה שרציתי לומר נכתב
על מנגינה אחרת
שיר שכמעט נעלם אתמול
עוד יהדהד הערב
אל תבקשי להעיר מילים
שנרדמו אילמות
ואין מכתב ממתין על מפתן דלתך,
איש לא צופה מאדן החלון
רק ציפורים אשר אינן יודעות כיצד
לשיר על אהבה.
תמיר להב־רדלמסר/ וַלְס טְרִיסְט
בּוֹא אֲהוּבִי, בּוֹא אָהוּב, כִּי עֶרֶב,
בּוֹא יַקִּירִי, בּוֹא קָרוֹב נַשְּׁקֵנִי,
בּוֹא וּנְרַקֵּד, בּוֹא וְנִסְתַּחְרֵר,
הֵאָסֵף וּבוֹא מַהֵר נָחוּגָה .
הָלְאָה הָלְאָה - הִיא רוֹקֶדֶת ,
הָלְאָה - הִיא לְעוֹלָם סוֹבֶבֶת־בּוֹדֶדֶת.
וְעַכְשָׁו נֶאֱנַחַת, הִיא צוֹנַחַת,
אֵין בָּהּ כְּבָר כָּל חֶדְוָה.
וְעַכְשָׁו הִיא שׁוֹקַעַת, הִיא נִבְלַעַת וְאֵינֶנָּה.
אֵין לִי אָהוּב, כֹּה עָצוּב הַלַּיְלָה,
לֵךְ יְגוֹנִי, לֵךְ רָחוֹק וְהָלְאָה,
כְּבָר לֹא אֲזַמֵּר, כְּבָר לֹא אֶסְתַּחְרֵר
לֹא אֵלֵך, לֹא אָבוֹא אֵלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ.
זלי גורביץ'/ מלים על מגינה
הן זה עצוב
צוב
הן זה ענֹג
נֹג
הן זה עולה
ויורד
וזה
עמֹק --
ואין לו סוף
בכלל
עולה גל
כָּבֵד
יוֹרֵד
וְקַל
אפשר לִשמוט
אותו
אפשר לִבְכּוֹ
תוֹ
זה רק ערוץ
אפשר לרוץ
אפשר לפל
אפשר לרקוד
להסחף אתו
להתפתל אתו
ולילל
יְ - לֵל
מי ששומע
גם הוא רוצה לנגֵּן עם
מי שיודע
אם רק תשמע תתרונֵן
כי זהו העצב
שהנגון בשבילך מְרוֹקֵן
הן זה עצוב
צוב
הן זה ענֹג
נֹג
הן זה עולה
ויורד
וזה
עמֹק --
ואין לו סוף
בכלל
עולה גל
כבד
יורד
וקל
וכשהוא מנגן
והוא מלא - חן
רק הדמעות
אשר נתלות
וכבר יָבְשׁוּ
בזכרון
השיר הוא לא מסְכֵּן
גם אם שמחה בו אין
אפשר לשכב
לי - שון
זלי גורביץ'/ נירוונה
- צָה אחת גדולה
עוד אחת קטנה
עוד נגיע
עוד נגיע
ללב הנירוו - נה
בוא נחצה תַּ'יָּם
איפה שֶׁכֻּלָּם
עוד נגיע
עוד נגיע
אוי מה שקורה – שָׁם
בוא נִקְ
פֹּץ נָ
טוּס נָ
שׁוּט הַרְ
חֵק וְ
לֹא נִהְ
יֶה כָּאן
-כֶּבֶת מהירה
עֲגָלָה אטית
עוד נגיע
עוד נגיע
לַנקודה הקרי-טית
- צה גדולה אחת
וקטנה אחת
עוד נגיע
עוד נגיע
'דחת בצל - חת
בוא נִקְ
פֹּץ נָ
טוּס נָ
שׁוּט הַרְ
חֵק וְ
לֹא נִהְ
יֶה כָּאן
זה הֲרֵי כל יום קורֵי
עוד שניה וזה אחרֵי
הֲ-רֵי
ואם חשבנו אחרת
ואם ידענו שזהו
אין נִיר
וָו נָה
כל עוד
יש ח
יים ו
יש קְרִי
צָה
ועוד נַקְ
פִּי
צָה
- צה אחת גדולה
עוד אחת קטנה
עוד נגיע
עוד נגיע
ללב הנירוו - נה
בוא נחצה ת'ים
איפה שכלם
עוד נגיע
עוד נגיע
אוי מה שקורה – שם
בוא נק
פֹּץ נָ
טוּס נָ
שׁוּט הַרְ
חֵק וְ
לֹא נִהְ
יֶה כָּאן
תמיר להב-רדלמסר/ שיר ברחוב
מִיכָאֵל הַקָּט מִסְתּוֹבֵב לוֹ בַּחוּצוֹת,
מִיכָאֵל רָגִיל לְהִתְעַצְבֵּן.
אָץ הוּא רָץ הוּא רָץ, כֶּלֶב צָץ בְּעִקְּבוֹתָיו,
הָאוּ הָאוּ הוּא מַחְצִיף פָּנִים.
הָאוּ.
בּוֹא שֵׁב, אוֹ לֵךְ הַבַּיְתָה,
קוּם, פֹּל, גַלְגֵל פּה סַלְטָה,
וְאָז בּוֹא אֵלַי לְהִתְכַּרְבֵּל, כֵּן.
נִתְחַבֵּק, יִהְיֶה חָמִים פֹּה,
נִתְנַשֵּׁק, יִהְיֶה נָעִים פֹּה,
גַּם נִרְדֹּף קָצֶה שֶׁל זְנַב חָתוּל.
אֵין לִי - הַבַּיְתָה,
מָה לִי - הַבַּיְתָה,
בּוֹא תַּשְׁלִים אִתִּי מַהֵר לִפְנֵי שֶׁנִצְטַעֵר.
מִיכָאֵל הַקָּט מִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל סַפְסָל,
הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לְהֵרָדֵם,
הִנֵּה כֶּלֶב קָט מִתְעַרְסֵל בִּזְרוֹעוֹתָיו,
הָאוּ הָאוּ הוּא מַסְבִּיר פָּנִים -
לְאַט לְאַט רוֹגְעִים הָעֲצַבִּים,
רְאֵה - הַשְּׁנַיִם - צֶמֶד חֶמֶד - יַחַד נוֹחֲרִים.
שָׁקֵט שָׁקֵט הַלַּיְלָה בַּגַּנִּים,
רְאֵה - הַשְּׁנַיִם עַד הַבֹּקֶר יַחַד רְגוּעִים.
ורד דור/ כל פינה
הקיץ שוב מכה בעיר ושוב אני יוצאת לחפש
פינת רחוב אחת שלא ביקרת בה וצילך שוב רודף
שואל אותי אם התגברתי כבר, שואל אם באמת הצלחתי כבר
להתרגל לעיר? האם אני חופשית?
איך אפשר שוב לצעוד
ברחובות העיר שלנו
בלי למעוד,
בלי לרצות שתקראי לי ממרפסת
לא מאופסת ושבירה,
אין מקום.
אני זוכרת: קל, קל לחזור.
כאילו לא עברו שנים אני זוכרת
כל מנגינה שהתנגנה, הייתה אחרת
איך שהעיר שלי פתאום הייתה מוצפת ריחות יסמין ויערה.
אי אפשר לא לפגוש
אותך בכל פינה נסתרת, לחכות.
כל פינה, אולי רק כאן את ממתינה לי
היא מסוכנת ופרועה
אין מקום.
אני זוכרת: קל, קל לחזור.
ורד דור/ אגדה אורבנית
כדי שאוכל לראות אותך אני מצהיבה עיניים,
כמו בסיפור על סבתא וכיפה אדומה ביער.
כדי שאוכל לשמוע 'תך אני מצמיחה אוזניים,
מי שאוהב בסתר תמיד כולו שלך.
עיר ושקיעה, ובין בתים תרות אגדה או שתיים
יש לי סיפור ארוך על נסיכה ונסיכה, בלי יער.
עד שירד היום אני טורפת את קו המים
ועפה בשמיים, כמו ציפור גדולה.
מישהי מפזרת אלף כשפים כמו גשם
עד שיורד הערב, ואני מחווירה.
אין לי ברירה אחרת, רק החיים האלה
להתכסות כל ערב בשמיכה, בשגרה, בשקר.
מי שאוהב בסתר חי בעיר וליבו ביער
מי שליבו כתער, מי כל לילה נחצה לשניים.
כדי שאוכל לבלוע 'תך אני משחיזה שיניים
עד שירד הערב, אני כולי שלך.
דורי מנור/ פריס
שָׁם בַּנהר שְׁחָפִים טוֹרפים קְטִיפָה וּפְקָקִים של שַׁעַם.
אל מצולות העיר הזאת
אַתָּה לא תשוב אף פעם.
שָׁם באוויר צָפִים צְלָפִים וְדָם וחיִים של טעם.
כאן לא תשוב אף פעם
אל מצולות עירךָ.
שָׁם בַּשווקים גוּפים לוֹטְפִים פְּקָעוֹת של עסיס וָזַעַם.
אל בַּלּוּטוֹת העיר הזאת
אַתָּה לא תשוב אף פעם.
שָׁם בַּלֵילוֹת שְׂרָפִים רָפִים נוֹשפים אֶת כְּנָפם לָרַעַם.
כאן לא תשוב אף פעם
אל בַּלּוּטוֹת עירךָ.
וגם אם תגיע, לא תבוא.
גם אם תגיע, לא תבוא.
גם אם תגיע, מי יבדיל
הָיָה מֵהָיָה.
גם אם תגיע, לא תבוא.
גם אם תגיע, לא תבוא.
גם אם תגיע, איך תבין
שֶׁמָּה שֶׁהָיָה
מָשָׁל הָיָה.
שָׁם באביב דְּחָפִים צְרוּפִים זָקְרוּ בְּךָ עוֹר וָזַעַם.
אל זכרונות העיר הזאת
אַתָּה לא תשוב אף פעם.
שָׁם בַּחוֹפים אוֹסְפִים צְדָפִים בטרם יַרְעִים הָרַעַם.
כאן לא תשוב אף פעם
אל זכרונות עירךָ.
תמיר להב-רדלמסר/ כעת מר
עוֹד מְעַט הָעֵץ יִזְקֹף רֹאשׁוֹ לָרוּחַ
וְהַגֶּשֶׁם שׁוּב יֵלֵךְ בָּרְחוֹב.
עֲנָנִים יוֹרְדִים קָרוֹב וּמַר לִי
כִּי בַּגֶּשֶׁם אַף הַצְחוֹק יִשְׁקֹט.
עוֹד מְעַט רֹאשִׁי יַחְתֹּר־יַחְתֹּךְ בָּרוּחַ
וְעֵינַי יִהְיוּ לַחוֹת־מַרוֹת.
עֲנָנִים צוֹלְפִים עָלַי וְרַב לִי
אֵי אֶמְצָא לִי פֹּה מָקוֹם לִבְכּוֹת.
אָן אֶפְנֶה עַכְשָׁו, אֶפְסַע בְּלִי הֶרֶף?
אָן אָבוֹא מָחָר וּמַה יוּשָׁר?
אֵין מִלִּים לָשִׁיר בְּזֶה הָעֶרֶב,
אֵין נוֹגְנִים לָשִׁיר, כָּעֵת מַר.
כֹּה רָטֹב, עַכְשָׁו כְּבֵדוֹת רַגְלַי כַּצֵל,
אֵין מִסְתּוֹר בָּעִיר עַכְשָׁו לִי קַר,
הֵן הַגֶּשֶׁם רַד וְהֵן הָרוּחַ עֵר,
אֶחְפֹּז־אֵלֵךְ לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִשְּׂאוּ אוֹתִי עֵינַי עַד סוֹף הָעֶרֶב,
מַה יָּבִיא הַיּוֹם וּמַה צּוֹפֵן הַלֵּב - יַגִּיד לִי הַלֵּיל.
תמיר להב-רדלמסר/ צפרים שחורים
בּוֹא נֵשֵׁב עַל סַפְסָל, אָנָּא.
בּוֹא נֵשֵׁב כָּאן בַּצֵּל, אָנָּא,
הָלְאָה מַעְלָה בַּשָּׁמַיִם צִפֳּרִים מְזַמְּרִים.
בּוֹא נִשְׁכַּב תַּחַת עֵץ, אָנָּא.
נִתְחַבֵּק זֶה עִם זֶה, אָנָּא,
עַל עָנָף אֵי שָׁם לְמַעְלָה צִפֳּרִים צוֹפִים.
מָה אוֹמְרִים הַצִּפֳּרִים
נֶחְבָּאִים אֶל הֶעָלִים?
הֵם שָׁרִים בְּקוֹל לִשְׁנֵינוּ - בּוֹאוּ לְעוֹפֵף בֵּינֵינוּ
וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵי פְּתָיִים - עֵינֵינוּ אָז עוֹצְמִים.
בּוֹא נִישַׁן כָּאן בַּצֵּל, אָנָּא.
נִתְכַּרְבֵּל זֶה בָּזֶה, אָנָּא,
הָלְאָה שָׁם לְמַעְלָה, מְהוּמָה גְּדוֹלָה לָהּ,
צִפֳּרִים רוֹגְזִים חָגִים.
הַשָּׁמַיִם מִתְקַדְּרִים,
צִפֳּרִים שְׁחוֹרִים יוֹרְדִים
מִן הָמְרוֹמִים צוֹנְחִים בָּאִים.
הַשָּׁמַיִם מִתְקַדְּרִים,
צִפֳּרִים שְׁחוֹרִים יוֹרְדִים
וַאֲנַחְנוּ בְּהוּלִים אָז יַחַד מִצְטַנְּפִים.
רְבוּצִים תַּחַת עֵץ, חֶרֶשׁ,
אֲבוּדִים זֶה בָּזֶה - טֶרֶף,
אֵין שָׁרִים בְּקוֹל לִשְׁנֵינוּ - אַף לֹא צִפֳּרִים.
דורי מנור/ טַנְגּוֹ לְאֶחָד
מִיָּדֵךְ,
מִיָּדֵךְ אָכַלְתִּי פַּעַם פֶּטֶל בר,
מִיָּדֵךְ טָעַמְתִּי פַּעַם
צוּף של חרוּבים מהמִדבר.
בְּיָדֵךְ,
בְּיָדֵךְ קָטַפְתְּ לי שושַׁנֵי נָהָר.
בְּיָדֵךְ נָתַתְּ לי
כל מה שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר.
בְּיָדֵךְ,
בְּיָדֵךְ רָקַמְתְּ לי פַּעַם קֶצֶף ים,
בְּיָדֵךְ מָתַחְתְּ לי פַּעַם
הֵד של חלילים בִּכְלֵי הַדָּם.
מִיָּדֵךְ,
מִיָּדֵךְ לָגַמְתִּי גֶּשֶׁם נֶעֱלָם.
רק דָּבָר אֶחד אַתְּ לא נָתַתְּ לי מעולם.
כַּמָּה רָצִיתִי שֶׁתִּרְקְדִּי אִתי,
כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּרְקְדִּי אִתי,
כַּמָּה נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁתִּרְקְדִּי אִתי.
וְאַתְּ אף פעם לא נָתַתְּ לי יד.
כַּמָּה בָּכִיתִי שֶׁתִּרְקְדִּי אִתי,
וְאַתְּ בָּכִיתְ אִתי,
אבל אף פעם לא יָדעת לתת לי יד.
עכשיו
אני לבד.
אני רוקד את עַצְבוּתִי,
אני רוקד אותה, וְעַד
עכשיו אני לבד.
אני רוקד את עַצְבוּתִי,
אני רוקד אותה, ועד
עכשיו.
עכשיו
אני לבד.
אני רוקד את עַצְבוּתִי,
אני רוקד אותה, ועד
עכשיו אני לבד.
אני רוקד את עַצְבוּתִי
וּמִתְנַחֵם בְּטַנְגּוֹ
לְאֶחָד.
יניב גבאי- מילר/ קרן שמש
קרן שמש
כמה שאותי את מחממת.
בשיא המרוץ את
הארת לי פתאום:
למה עמסתי
אנה רצתי
למה לא הרפיתי קצת
אז אותי שאלת בתום.
קרן שמש כמה שיפה את משתוממת
עיני הילד צופות.
בי נוסכת
לבדך
את התקוות.
קרן שמש
לא ברור כמה אמת
יש בזיכרונות-הסבך,
אבל אני תקוע שם עמוק,
תקוע בך.
יניב גבאי מילר/ מכירה פומבית של דולר
נערי, זה הזמן ללכת ובמאבק להשתלב.
אלפים ורבבות כבר השתתפו בו לפניך, והלב
מתמלא בגאווה
למראה ההקרבה:
מאמץ, יגיעה, נשמה,
ועתים איבר, או זוג, או רמ"ח.
עת ללדת ולרפוא,
עת לטעת ולתפור,
אך כרגע שעתך להיות אמיץ וגם גיבור.
עוד נכנוס האבנים ועוד נאהב,
אך עכשיו
נוודא שהקורבן אינו לשווא.
זה ידוע שהנצחון
לא כרוך בהתקרבות לשיא.
זה ידוע שהנצחון
הוא דבר יחסי.
אז קדימה, פעל לפי צווי ההגיון והמוסר
ועקוב אחר קודמיך, גם אתה לכה בדרך - הן אפשר
את מטרת הפעולה
להבין על נקלה:
להתמיד בדרכנו יותר.
זה יהיה בזבוז, פתאום לוותר.
וכשהמערכה
תסתיים בהצלחה
אז עלול להיות גם מי שיעכור את השמחה
לא ישחק ולא ירקוד, כי לא ידע
שאתה
בגבורה הוכחת את הנקודה.
זה ידוע שהנצחון
לא כרוך בהתקרבות לשיא.
זה ידוע שהנצחון
הוא דבר יחסי.
נתייצֵּבה איתן
ונוכיח בדם:
אף טיפה לא שפכנו סתם.
דורי מנור/ שפת האהבה
ובחצות, ובחצות
כפות ידיךָ מִתרצות,
ומבטךָ הכל-יכול
חוזר סוף-סוף להיות כחול.
ובחצות, ובחצות
דפיקות הלילה מוּאצות,
ובלי מִלה ובלי מִכְחוֹל
אני שוקע בַּכָּחוֹל.
כחול כמו יערות בַּסתיו,
כחול כמו דיוֹ, כחול כמו תו,
כחול כמו וְריד וּכמו נוצות,
וּכמו עיניךָ בחצות.
כחול כמו גל עמוק בַּים,
כחול כמו סוֹף של שטף דם,
כחול מופשט, כחול כמו שְׂפַת
הָאַהֲבָה.
ובחצות, ובחצות
על פני ערים וארצות
אזחל כל עוד אפשר לזחול,
עד שאגיע לַּכָּחול.
ובחצות, ובחצות
אתה מטביע ניצוצות,
ובין הלב לבין הטחול
נובֵט הרעד הכחול.
כחול כמו יערות בַּסתיו,
כחול כמו דיוֹ, כחול כמו תו,
כחול כמו וְריד וּכמו נוצות,
וּכמו עיניךָ בחצות.
כחול כמו גל עמוק בַּים,
כחול כמו סוֹף של שטף דם,
כחול מופשט, כחול כמו שְׂפַת
הָאַהֲבָה.
תמיר להב-רדלמסר/ מהומה בי
שׁוֹאֶגֶת, דּוֹהֶרֶת, הָרוּחַ בַּקֶּרֶת,
הִיא מִסְתַּחְרֶרֶת בֵּין גּוּפִי לִכְנַף אַדֶּרֶת.
הוֹרֶסֶת, חוֹמֶסֶת, תּוֹלֶשֶׁת צַמָּרוֹת - הֵן עַל מִדְרָכוֹת.
שׁוֹרֶקֶת, חוֹרֶקֶת, הָרוּחַ בּוֹעֶטֶת,
הִיא מִתְחַבֶּטֶת בֵּין חַלּוֹן לְבֵין הַדֶּלֶת.
רוֹחֶשֶׁת, חוֹדֶרֶת, צוֹלֶפֶת בְּעֵינַי - הֵן כֹּה בְּהוּלוֹת.
מְהוּמָה בִּי וּסְעָרָה רַבָּה - עָצֶבֶת,
אָן אֲנִי הוֹלֵךְ - אֵין לִי כָּאן סֵתֶר,
הֵן עַכְשָׁו הָרוּחַ בִּי מוֹשֶׁלֶת,
מִסְתּוֹבֶבֶת סְבִיב רֹאשִׁי כְּכֶתֶר.
כְּבָר אֲנִי לֹא בִּלְבַד,
בִּי הָרוּחַ מְאֹהָב,
הוּא נוֹשֵׁק לִי בָּרוֹם,
שָׁם הַסַּעַר - דֹּם.
אֵי־עָל בַּשָּׁמַיִם שָׁטִים אָנוּ שְׁנַיִם,
עוֹלְצִים דּוֹאִים רָחוֹק מֵעַל קַוּוֹ שֶׁל אֹפֶק.
בַּשֶּׁקֶט בְּשֶׁקֶט אֲנַחְנוּ רוֹחֲפִים יַחְדָּו - וְהָעוֹלָם הָיָה כְּחָדָשׁ.
זלי גורביץ'/ פירור
שני דרורים
מחפשים פרור
אין יותר
זה כל הספור
ינַקרו
יִמצאו
יִבלעו
זהו זה - ברור
בחלום
מישהו עבר
לא עצר
לא אמר דבר
מישהו
לא אני
ופתאום
לא ידעתי מי
אהובי
גַּלֵּה נא לי לי
איך אתה
אוהב אותי
בְּסוד --
ואם תִּשָּׁאֵל עד כַּמה
אהבה, תגיד לא תַּמָה
עוד ועוד --
מחשבות
פֶּתע מתארכות
מתפזרות
ומתעופפות
מחשבות
מתעַבּות
מתרַבּות
וּבסוף בּוֹרְחוֹת
חרף קיץ ערב יום הַ
זמן עובר פתאם
וגוזר הוא
וחוזר הוא
מְזַמֵּר הוא
ואומר שלום
זהו זה
זה כל הספור
שני דרורים
מחפשים
ומחפשים
ומחפשים כי
כל העסק הוא
פ - רור
כל הזכויות שמורות למשוררים